<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' ויקהל</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ויקהל משה, למה נאמרה פרשה זו, לפ שהוא אומר ועשו לי מקדש (שמות כ"ה), שומעין בין בחול בין בשבת, ומה (אם) [אני] מקיים מחלליה מות יומת (שם ל"א), בשאר מלאכות חוץ ממלאכת המשכן ובמלאכת המקדש, מה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים חוץ מן השבת. (ויהיה שבת) [או אף בשבת] והדין נותן ומה אם עבודה שאינה דוחה אלא מכח המכשירים, הרי היא דוחה את השבת, מכשירי עבודה שאין העבודה באה אלא מכוחם, אינו דין שידחו שבת, כגון שנטלה קרנו של מזבח, או שנפגמה הסכין, שומעני יתקנם בשבת, ת"ל ויקהל משה את כל עדת וגו' לעשות אותם, בחול ולא בשבת.
לא תבערו אש [שמות ל"ה]. ל"נ, לפני שהוא אומר אלה הדברים, שומעני לא יהא חייב עד שיעבר על שלשים ותשע מלאכות, ת"ל לא תבערו אש, הבערה היתה בכלל, מה הבערה שהיא מיוחדת שהיא אחד משלשים ותשע אבות מלאכות, וחייב עליה בפני עצמה, אף שאר שלשים ותשע אבות מלאכות, לחייב על כל אחת ואחת בפני עצמה. ר' נתן אומר לא תבערו אש, למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שומעני יהא רשאי להדליק לו את הנר, להטמין לו את החמין, ולעשות לו מדורה, ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ביום השבת אין אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר ביום טוב.
<h2>דף סה:</h2>
מעשה בטורנוס רופוס שפגע בר' עקיבא (בימות החול) [ביום השבת], אמר לו מה יום מיומים, א"ל ומה גבר בגוברין, א"ל מה אמרתי לך ומה אמרת לי, אמר לו אמרת לי מאי שנא יום שבת משאר ימים, אמרתי לו ומאי שנא טורנוס רופוס מן שאר גוברין, אמר לו אני הק' רצה לכבדני אמר לו והק' רצה שיכבדו ישראל את השבת, אמר לו א"כ למה עושה בו מלאכה מוריד גשמים ומצמיח זרעים כימות החול, אמר לו שנים שדרו בחצר אחת, אם אין זה נותן עירוב, וזה נותן עירוב, אסורין הן לטלטל בשבת. ואם אחד דר בחצרו אפי' גדולה כאנטוכיא הוא מטלטל, לפי שאין לאחר עמו רשות והק' השמים כסאו והארץ הדום רגליו, ואין לאחר עמו רשות, והרי אוכלי המן מעידין שאינו יורד בשבת שנא' ויאמר משה אכלוהו היום וגו' (שמות ט"ז) ולא עוד אלא מעלה המת בזכורין בכל ימות השנה עולה ובשבת אינו עולה, לך ובדוק באביך שחיק טמיא, אזל בחד בשבא אקימיה ובתרין אקימיה, ובתלתא ובארבעה (ובמעלה) [ובמעלי שבתא] אקימיה ובשבתא לא קם, הדר בחד בשבא קם, אמר ליה מן מותא איתעבידתא יהודאי דאת נטר שבתא אמר לו בני כל מי שאינו משמר את השבת אצליכם כתיקנה בא לכאן ומשמרה בעל כרחו, אמר לו וכי מלאכה יש אצליכם בימות החול, אמר לו כל ימות השנה אנו נידונין ובשבת אנו נינוחין עד מוצאי שבת עד שישלמו ישראל סדרותן וחוזרין אנו אצל דומה שר שלנו נוטל נשמתן ומקלען לאויר. ועוד אמר לו נהר סמבטיון מעיד שכל ימות החול הוא רץ באבנים ובחול, ובשבת נינוח. אמר הק' לישראל שימרו השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה, כתיב בשבת שמור את יום השבת (דברים ה') וכתיב בתורה כי אם שמור תשמרון (שם י"א), ובזכות השבת גאולה באה לעולם שנא' כה אמר ד' שמ' [שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות] אשרי אנוש יעשה זאת [ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו] (ישעי' נ"ו).
